<h1>סמ"ג עשין סימנים פ'—פ"א</h1>
<h2>דף לב:</h2>
תניא בתוספתא דב"ק (פ"ב ה"ח) חמרין שהיו עוברין והיו רגליו של אחד מהן רעות אין רשאי[ן] לעבור מעליו (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פי"ג ה"י ע"ש ובכס"מ). היה אחד טעון ואחד רכוב ודחקן הדרך מעבירין את הרכוב מפני הטעון, אחד טעון ואחד ריקן מעבירין את הריקן מפני הטעון, אחד רכוב ואחד ריקן מעבירין הריקן מפני הרכוב, שניהן רכובין שניהם טעונים שניהן ריקנין עושין פשרה ביניהם (רמב"ם שם הי"א) וכיוצא בעניין זה תניא בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות (ל"ב ב'). אמרינן בפרק אלו מציאות (ב"מ ל"ב ב') שהפוגע בשנים אחד צריך לפרוק ואחד צריך לטעון מצוה לפרוק תחילה משום צער בעלי חיים ואחר כך טוען, בד"א כשהיו שניהם שוים לעניין שנאה או אהבה אבל אם היה אוהבו צריך לפרוק ושונאו צריך לטעון מצוה לטעון עם השונא תחילה כדי לכוף את יצרו (ע"פ רמב"ם שם הי"ג). מפרש בפרק ערבי פסחים (קי"ג ב') השונא שאמרה תורה היאך יהיה זה והלא כתיב (ויקרא י"ט י"ז) לא תשנא [את] אחיך בלבבך אלא מדבר שנראה בו דבר עבירה שמותר לשנאותו כשהתרו בו ולא חזר שנאמר (משלי ח' י"ג) יראת ה' שנאת רע וכתיב (תהילים קל"ט כ"א) הלא משנאיך ה' אשנא ואעפ"כ הזהירה תורה לרחם עליהם ולעזרם בשעת הצורך (עי' רמב"ם שם הי"ד) וכן אמר ירמיה הנביא (ל"א ל"ו) אם ימדו שמים מ[ל]מעל[ה] ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו לי נאם ה'.
